הפרעות קשב וריכוז אינן תופעה חדשה וסימנים שלה קיימים בספרות הרפואית עוד משנת 1902.
הגדרה חד משמעית של הפרעות קשב וריכוז לא נוסחה בצורה מוחלטת וישנם חילוקי דעות לגבי הגדרתה כהפרעה, או פשוט הבדל או תכונה? לאיזה תחום רפואי היא שייכת – נוירולוגיה או פסיכיאטריה, אולי בכלל רפואת ילדים?
אמנם קיימים איזורים עמומים ביסוד קביעת הפרעת קשב וריכוז, אך אין ספק שהיא קיימת וגורמת למצוקה בקרב הסובלים ממנה.
הפרעת קשב וריכוז כפי שהיא נכתבת באנגלית היא: ADHD- Attention Deficit and Hyperactivity Disorder. כלומר "הפרעת קשת וריכוז עם פעלתנות יתר". בציבור הרחב, הפרעה זו מוכרת יותר כהיפראקטיביות, והילדים הסובלים ממני נחשבים "היפראקטיביים". כך בעצם ישנה התייחסות בלעדית (ושגויה) להתנהגותו של הילד תוך התעלמות מהקושי העיקרי שהוא חוסר יכולת בסיסית להתרכז.
התייחסות מוטעית להתנהגות בלבד לא לוקחת בחשבון שישנם ילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז טהורה (ADD), או שלקראת גיל ההתבגרות ההיפראקטיביות נעלמת ואילו הפרעות הקשב והריכוז ימשיכו ללוות את המאובחנים בה גם בחייהם הבוגרים.
בעייתיות נוספת היא עצם העובדה שהפרעת קשב וריכוז נקראת "הפרעה", לשון היוצרת סטיגמות, בעיקר בקרב ילדים. נכון שהפרעות קשב וריכוז משפיעות באופן ניכר על הילד, אך אין מדובר במום או ליקוי.
בעיה נוספת היא הקושי למקם את תופעת הפרעות הקשב והריכוז בתחום רפואה ספציפי. המוסמכים לטפל בה הם רופאי משפחה, פסיכאטרים ונוירולוגים, שלכל אחד מהם ידע שונה בנושא ולכן אין זהות בשיטות האבחון ובהמלצות הטיפול של מומחים אלה.
שאלות כמו: האם הבעיה היא במוח? או אולי הפרעה נפשית או רק תופעה נפוצה של ילדים? מבלבלות מאוד וייתכן שאין תשובה אחת נכונה. אז בעצם: מי מטפל? יש צורך אמיתי בטיפול בכדורים?
אכן, מדובר בתחום מורכב ויש צורך בשילוב של כל אלו כדי להבינו.
ייתכן מצב שבו שני ילדים המאובחנים כסובלים מהפרעות קשב וריכוז, יביאו לידי ביטוי באופן שונה הפרעה זו ויתמודדו איתה אחרת. לכן, אין שני מקרים זהים, והם משתנים בהתאם לתכונות הילד ולסביבתו.
ההנחה היא שהפרעת קשב וריכוז היא תכונה מוקצנת המתבססת על היכולת להגיב לגירויים רבים בו זמנית ולהתייחס אליהם בצורה שווה. על פי הנחה זו, קל יותר להבין מדוע קשה מאוד לילד בעל הפרעת קשב וריכוז, לשבת על כיסא בכיתה לזמן ממושך ולהקשיב למורה. הוא פשוט לא יכול להתעלם משאר הגירויים סביבו. פעילויות ממושכות ומונוטוניות כמו קריאת ספר דורשות התמקדות בגירוי יחיד והתעלמות כמעט מוחלטת משאר הגירויים סביב.
השכיחות של הפרעת קשב וריכוז באוכלוסייה עומדת על 3-10 אחוזים. זכרים מאובחנים הרבה יותר מאשר נקבות, כנראה משום שזיהוי ההפרעה אצל בנים היא קלה יותר בגלל היפראקטיביות נראית לעין. כלומר, ילד זכר שנחשב היפראקטיבי נשלח מהר יותר לאבחון מאשר ילדות שגם כן סובלות מהפרעות קשב וריכוז, משום שהן שקטות ורגועות יותר. יחד עם זאת, הפער בין זכר לנקבה במקרה הזה מצביע על נטייה מולדת גדולה לקיומה של ADHD. כמו כן, נטייה זו נחשבת לתורשתית ברמה גבוהה שנעה סביב 75-80 אחוזים.