המעבר מבי"ס יסודי לחטיבה, ומחטיבת הביניים לתיכון כרוך בלא מעט הכנות מקדימות, חששות והתרגשות. לתחושות ושינוייים אלו יש לעיתים השלכות על ההתנהגות והמצב רוח ועל כן יש להתייחס למעבר זה בכובד ראש.
דברים אלו נכונים הן למעבר לחטיבה והן למעבר לתיכון. מעברים אלו קשורים לכניסה לגיל ההתבגרות, תקופה מלאת שינויים לכשעצמה, שבה המתבגרים מתפתחים מבחינה גופנית, מינית, חברתית ומנטלית. חוג החברים הקרוב הופך למשפיע יותר מהמשפחה ויש רצון לעצמאות וניתוק מהתלות בהורים.
לעיתים השינויים ההורמונליים והרגשיים מובילים לסף תסכול נמוך יותר ולתגובות קיצוניות של בלבול עד כדי סערה רגשית. התהליך הזה, בשילוב עם המעבר לחטיבה ולתיכון, מבלבל מאוד משום שהוא מתנגש עם הדרישה להתיישר בקו הלימודי הנוקשה.
כדי לסייע לתלמידים להתאקלם בצורה מיטבית במוסד החדש, משרד החינוך יצא בתוכנית הנקראת "תכנית מעברים" שמטרתה להקל על המעבר. שיתוף פעולה בין בית הספר שממנו יוצא התלמיד לבין זה שהוא נכנס אליו, הוא הכרחי וחשוב ומאפשר התאקלמות טובה יותר.
בתכנית "מעברים" ישנן מספר נקודות חשובות:
- תיאום ציפיות מהמעבר
- בניית ציפיות ריאליות
- הכנה תוך הקניית כלים להתמודדות עם לחץ וקבלת החלטות
- יצירת תחושות חיוביות כלפי המעבר
- מפגש סדנאות עם הורים והכנתם לצפוי להם תוך הקניית כלים לסיוע לילדיהם
בשלב הראשון של התכנית, באמצע שנת הלימודים האחרונה ביסודי או בחטיבה, נערכות פגישות בין ההנהלה והסגל של בית הספר הראשון לבין ההנהלה והסגל של בית הספר הקולט את התלמידים החדשים. בפגישה זו נוכחים כמובן גם היועצת והפסיכולוג של ביה"ס, וכן ראשי וועדי ההורים של שני בתי הספר.
במפגש זה מסכמים על תיאום ציפיות, דנים במטרות משותפות ובדרכים הנכונות ליישום אפקטיבי של התכנית.
בשלב השני של התכנית, נפגשים אנשי הקשר שנקבעו בפגישה הראשונה, שנמנים על צוות שני בתי הספר והם מפעילים את הצד האופרטיבי של התכנית.
תוכנית זו נוחלת הצלחה בסיוע במעבר המשמעותי.